יהודה נ' משטרת ישראל - מטא"ר מדור הגנת הסביבה

החלטה

הבקשה שבפני היא בקשה לעיון חוזר בהחלטה שנתתי ביום 30.8.2010 בבקשה להחזרת תפוסים: סוסים שנלקחו מחוותו של המבקש על ידי השירות הוטרינרי.

לטענת המבקש המדובר בחמישה סוסים שהועברו בסוף יולי אליו על ידי בחורה בשם יפית שעובדת בעמותה לטיפול בבעלי חיים, לאחר שעברו אצל הבעלים הקודמים התעללות והזנחה, והם נמצאים אצלו על מנת שישקם אותם.

כמו כן לטענת המבקש נלקחו תשעה סוסים שלטענתו שייכים לו ורשומים כדין.

המבקש טוען כי הליך שיקום הסוסים הוא תהליך ארוך, הסוסים לא הוזנחו אלא קיבלו אוכל ומים והחווה נמצאת כל הזמן בפיקוח המועצה ווטרינר צמוד מטעמה.

לבקשה המקורית צורף מכתב של מרפאת סוסים ברישפון, של ד"ר עמית ששון, שבו הוא כותב כי הסוסים שנמצאים אצל המבקש מחוסנים מידי שנה וטיפולים נוספים מבוצעים על פי הצורך, וכי בזמן ביקורו בחווה לא נתקל בהזנחה או הרעבה של סוסים.

הבקשה (המקורית) הועברה לתגובת המשיבה, ובתגובה נטען כי חוות הסוסים היא עסק ללא רישיון, התפיסה נערכה לאחר שהוצא צו חיפוש מתאים של בית המשפט בעקבות תלונה שהגישה מתלוננת בחשד להתעללות בבעלי חיים ובהחזקת בעלי חיים בניגוד לתקנות.

המשיבה מחזיקה בחוות דעת מקצועיות של השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות, לפיהן הסוסים הוחזקו בתנאים קשים וללא טיפול רפואי סביר, במצב גופני ירוד עקב תזונה לקויה, וכן סבלו מפגיעות גופניות ללא טיפול.

לכן הסוסים נלקחו והועברו למתקן של השירותים הוטרינריים של משרד הבריאות לצורך שיקום.

עוד נטען בתגובה כי מבדיקת טענות המבקש עולה כי הוא לא קיבל מ יפית חמישה סוסים אלא שלושה סוסים בלבד, וזאת לפני מספר חודשים ולא בסוף יולי, כלומר מספיק זמן על מנת שהסוסים לא יהיו במצב רזון שבו נמצאו.

בנוסף, ביררה המשיבה עם ד"ר ששון והתברר שבחווה הוא ביקר רק ב- 20/5/2010, כלומר לפני כ- 3 חודשים, מה שאינו יכול להחשב כפיקוח וטרינרי רציני בחווה שבה מספר סוסים כה גדול.

בדיון שהתקיים בפני הוצגו חוות הדעת המקוריות, לגבי כל סוס וסוס הייתה התייחסות ספציפית עם תמונתו של אותו סוס (או סוסה). חוות הדעת חתומות על ידי הממונה לפי חוק צער בעלי חיים, והאמור בהן לא נסתר

בהחלטתי מיום 30.8.2010 קבעתי כי שוכנעתי שהסוסים אכן נמצאו במצב הזנחה, ושהאמור בחוות הדעת שהוצגו בפני, חוות הדעת של השירות הוטרינרי ושל הממונה לפי חוק צער בעלי חיים, הוא אמת לאמיתה ושתפיסת הסוסים הייתה כדין, ולכן דחיתי את הבקשה להורות על החזרתם.

על ההחלטה הנ"ל הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ובהמלצת בית המשפט המחוזי הערר נמחק תוך שמירת זכותו של המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר.

המבקש אכן הגיש בקשה לעיון חוזר, תוך שהוא טוען כי על פי החלטת בית המשפט המחוזי עלי לבדוק מחדש האם הסוסים נתפסו כדין.

עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי ולא מצאתי כל הנחייה כזו.

בית המשפט המחוזי מחק את הערר, לא ציין שום פגם בהחלטתי, וממילא הקריטריונים להגשת בקשה לעיון חוזר ברורים: יש להציג עובדות או נתונים חדשים שלא היו בפני בית המשפט בדיון המקורי.

בבקשה שבפני לא הובא שום דבר חדש, וכל כולה חזרה על הבקשה המקורית.

הייתי דוחה אותה על הסף מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, לו סברתי שישנה דרך דיונית המאפשרת זאת.

קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 31.10.2010.